<h1>הרוקח סימן קצ"ג</h1>
<h2>דף נ:</h2>
מי שבא בדרך. בפרק מי שהוציאוהו (דף מ"ט) מי שבא בדרך וחשכה לו היה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום שילך לביתו אבל הולך תחת האילן ונעש' חמר גמל אמר שביתתי בעיקרו מהלך עד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה אמר שביתתי במקום פלוני על תל גבוה י' והוא מד' אמות ועד בית סאתים או בנקע עמוק י' מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה ואם אין מקום מסויים אין לו אלא ד' אמות היו שנים אחד מכיר אילן או גדר ואחד אינו מכיר זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר והמכיר אומר שביתתנו במקום פלוני. אם חלוק משאר הבקעה בסיום מחיצות והוא מד' אמות ועד בית סאתים אבל לא סיים ד' אמות לא יזוזו ממקומו אם ממקום רגליו עד עיקרו אלפים וד' אמות אבל אם תחתיו של אילן בתוך אלפים וד' אמותיו קנה לו שם שביתה. עירב לב' מקומות או שני עירובין אחד עירב לצפון ואחד עירב לדרום לא יזוז ממקומו אם מיצע את התחום בפ' כיצד מעברין (דף ס') היה במזרח ואמר לבנו לערב במערב או במערב ואמר לבנו לערב במזרח אם יש הימנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מיכן מותר לילך לביתו ואסור לעירובו לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מיכן אסור לביתו ומותר לעירובו. בפ' ב' בתוספתא האומר שביתתי בגנה מוקפת גדר גבוה י' טפחים לא יותר על בית סאתים מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה אימתי בזמן שהיה בתוך אלפים שלו אבל לא היה בתוך אלפים שלו אין לו אלא ד' אמות בלבד. משמע מי שנתכוון לשבות במקום שאין ראוי לו אין לו אלא ד' אמות בלבד בפ' בכל מערבין (דף ל"ה) נתגלגל חוץ לתחום מבעוד יום אינו עירוב. נתכוון למקום הראוי לו ואנוס הוא יש לו דין שביתה וכיון דאינו יכול לקנות במקום שנתכוון קנה שביתה בביתו.
